הולכים בדרך: מי אחראי? (בבא קמא לא ע״א – לב ע״ב) גמרא לכיתה ז׳ (ממלכתי-דתי)

בנושא הזה 4 שיעורים. כך הם מתחילים:

1. משנה ד: שני קדרים (לא ע״א – לא ע״ב)

   משנה ד: שני קדרים הולכים זה אחר זה, הראשון נתקל ונפל, והשני נתקל בו. הראשון חייב בנזקי השני - אבל למה, אם מי שנתקל אינו אשם? לומדים את "היה לו לעמוד" של רבי יוחנן, את "היה לו להזהיר" של רב נחמן בר יצחק, ואת הברייתא על הקדרים והזגגים.

2. משנה ה: חבית וקורה (לא ע״ב – לב ע״א)

   משנה ה: אחד הולך עם חבית ואחד עם קורה (קורת עץ ארוכה), והחבית נשברת בקורה. מי חייב? זה תלוי במי שהלך ראשון, במי שעצר, ובמי שהזהיר. לומדים את המשנה לפי מקרים, ואת ההבדל בין עצירה כדי לנוח לבין עצירה כדי לסדר את המשא.

3. משנה ו: שניים שהיו מהלכין (לב ע״א – לב ע״ב)

   משנה ו: שניים הולכים ברחוב, אחד רץ ואחד הולך (או ששניהם רצים), והזיקו זה את זה - שניהם פטורים. הגמרא מביאה את איסי בן יהודה שמחייב את הרץ, חוץ מערב שבת בין השמשות. לומדים מהי "סתם משנה", ומסיימים בקבלת שבת של רבי חנינא ורבי ינאי.

4. משנה ז: המבקע ברה״י (לב ע״ב)

   משנה ז: מי שמבקע (חוטב) עצים, ושבב עץ עף והזיק - חייב, בכל אחד משלושה מקרים של רשות הרבים ורשות היחיד. הגמרא מסבירה בדרך "וצריכא" למה המשנה צריכה את שלושתם. לומדים גם למה אדם חייב גם בלי כוונה, ומתי חייב בבושת.

→ מכשולים ברשות הרבים (בבא קמא ל ע״א – לא ע״א)שור שנגח שור (בבא קמא לג ע״א – לו ע״א) ←