פרק ב: סדר התעניות (תענית ב) משנה לכיתה ג׳ (ממלכתי-דתי)

בנושא הזה 6 שיעורים. כך הם מתחילים:

1. סדר תעניות כיצד (ב, א)

   המשנה מתארת את סדר התענית: מוציאים את התיבה לרחוב, שמים אפר, והזקן אומר דברי התעוררות. העיקר אינו הצום והשק, אלא שינוי המעשים - התשובה.

2. החזן ועשרים וארבע ברכות (ב, ב–ג)

   בתענית בוחרים חזן מיוחד, שליבו שלם בתפילה. הוא אומר עשרים וארבע ברכות: שמונה עשרה של כל יום, ועוד שש. המשנה מפרטת את התוספות.

3. מי שענה (ב, ד)

   החזן מסיים כל ברכה ב'מי שענה' - מזכיר צדיק שה׳ ענה לתפילתו בעת צרה, ומבקש שה׳ יענה גם לנו. כך הקהל לומד שה׳ שומע תפילה.

4. תקעו הכוהנים; אנשי משמר (ב, ה–ו)

   המשנה מספרת מעשה על תפילת תענית שבה תקעו בשופר במקום לענות 'אמן', והחכמים אמרו שכך נהגו רק במקדש. אחר כך היא מלמדת איך הכוהנים במקדש צמו בתעניות.

5. אנשי משמר ומעמד; מגילת תענית (ב, ז–ח)

   המשנה ממשיכה בדיני הכוהנים בזמן המשמר: מתי אסור להם לשתות יין, ולמה אסור להם להסתפר ולכבס. אחר כך היא מלמדת על 'מגילת תענית' - רשימה של ימי שמחה שאסור לצום ולהספיד בהם.

6. ימי התעניות וימי שמחה (ב, ט–י)

   המשנה מלמדת באילו ימים בשבוע מתחילים את התעניות, ולמה לא מתחילים ביום חמישי. ועוד: בימי שמחה - ראש חודש, חנוכה ופורים - לא גוזרים תענית.

→ מבוא ופרק א: הזכרה ושאלה, תעניות על הגשמים (תענית א)פרק ג: מתריעין מיד (תענית ג) ←