משנה א: המניח את הכד (בבא קמא כז ע״א – כט ע״א) גמרא לכיתה ז׳ (ממלכתי-דתי)

בנושא הזה 4 שיעורים. כך הם מתחילים:

1. משנה א: המניח את הכד (כז ע״א; כח ע״א)

   המשנה הראשונה בפרק עוסקת בכד שעומדת ברחוב: מי שנתקל בה ושבר אותה פטור, ואם נפגע ממנה - בעל הכד חייב. בהמשך המשנה: כד שנשברה בדרך, ומישהו החליק במים או נפגע בשברים. לומדים את המשנה מילה במילה, ואת המושגים "פושע" ו"אנוס".

2. "פתח בכד וסיים בחבית" (כז ע״א – כז ע״ב)

   הגמרא פותחת בשאלת לשון: המשנה פתחה במילה "כד" וסיימה במילה "חבית". מתברר שזה אותו כלי, ושיש לכך נפקא מינה בקנייה ובמכירה. לומדים את מבנה הסוגיה (קושיה, תירוץ, נפקא מינה, "היכי דמי", "לא צריכא") ואת הכלל "אין הולכין בממון אחר הרוב".

3. נתקל בה: למה פטור? (כז ע״ב)

   הגמרא שואלת: למה מי שנתקל בכד פטור? היה צריך להסתכל בדרך! ארבעה הסברים: רב, שמואל, רבי יוחנן, ו"במערבא". לומדים גם דיוק במשנה של רב פפא, ואת המעשים בנהרדעא ובפומבדיתא.

4. עביד איניש דינא לנפשיה (כז ע״ב – כח ע״א)

   מתוך הדיון בכד שנשברה, הגמרא מגיעה לשאלה גדולה: האם מותר לאדם "לעשות דין לעצמו" - לקחת את שלו בלי ללכת לבית דין? לומדים את המעשה בבור המים של שני שותפים, את מחלוקת רב יהודה ורב נחמן, ואת ההלכה למעשה.

→ פתיחה: מסכת בבא קמא ואבות נזיקיןמכשולים ברשות הרבים (בבא קמא ל ע״א – לא ע״א) ←