פרק שני – אלו מציאות (כא ע״א – לג ע״ב) תלמוד לכיתה י״ב (ממלכתי-דתי)

בנושא הזה 14 שיעורים. כך הם מתחילים:

1. פירות מפוזרים: וכמה? (סוגיה 1)

   הפרק נפתח ברשימת מציאות שהמוצא זוכה בהן, ובמחלוקת על "שינוי" ועל כלים חדשים. הגמרא שואלת על "פירות מפוזרים": כמה, ולמה. השאלות של רבי ירמיה נשארות "תיקו", ומהן לומדים לחשוב על שני טעמים אפשריים לכל דין.

2. יאוש שלא מדעת; עיון: שימוש ברכוש חברו בלי רשות (סוגיה 2)

   סוגיה מרכזית בפרק: האם "יאוש שלא מדעת" - יאוש שעוד לא קרה, כי הבעלים לא יודעים שאבד להם - נחשב יאוש? אביי ורבא חולקים, והלכה כאביי. בתוך הסוגיה: הסיפור על מר זוטרא, שלא אכל מפירות בלי רשות - הנושא בעיון "שימוש ברכושו של אדם ללא רשותו".

3. כריכות ברשות הרבים: סימן העשוי לידרס ומקום (סוגיה 3)

   "כריכות ברשות הרבים – הרי אלו שלו". רבה ורבא מבינים את הדין בשתי דרכים: האם סימן שעלול להידרס הוא סימן, והאם מקום הוא סימן. בדרך נלמד "אין מעבירין על האוכלין", "סימן הבא מאליו" ו"ווי לה לחסרון כיס".

4. מחרוזות דגים, בשר, חביות וכלי אנפוריא (סוגיות 4–7)

   סוגיות 4–7: מחרוזות של דגים, חתיכות בשר, חביות יין ושמן, וכלי אנפוריא. הגמרא בודקת אילו פרטים הם סימן: קשר, מנין, משקל, חתך, רישום ומקום. ובסוף - טביעות עין של תלמיד חכם, ו"שלושה דברים" שבהם חכמים משנים בדיבורם.

5. מקום שהרבים מצויים; עיון: זוטו של ים (סוגיה 8)

   רבי שמעון בן אלעזר מתיר מציאה "בכל מקום שהרבים מצויין שם", כי הבעלים מתייאשים. הגמרא שואלת אם זה רק ברוב גויים, ואם הלכה כמותו. בעיון: "זוטו של ים" - אבידה שהים או הנהר לקחו, שהתורה התירה גם כשיש בה סימן, ו"לפנים משורת הדין".

6. ואלו חייב להכריז: פירות בכלי ושלושה מטבעות (סוגיות 9–10)

   המשנה השנייה בפרק מונה מציאות שחייב להכריז עליהן: פירות בכלי, מעות בכיס, צבורים, שלושה מטבעות זה על גב זה ועוד. הגמרא בודקת מתי הכלי והפירות שייכים לאותו אדם, ומה הופך ערימת מטבעות לסימן.

7. אחר הגפה: ספק הינוח, וכלי באשפה (סוגיה 11)

   "מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות מקושרים... הרי זה לא יגע בהן". כאן נלמד את הכלל "ספק הינוח – לכתחילה לא יטול, ואם נטל לא יחזיר", את הדין במצא כלי באשפה, ואת שלושת סוגי המקומות לפי בעלי התוספות - נושא שנשאל בבגרות.

8. בגל ובכותל, משכירו לאחרים, וסלע שנפלה (סוגיות 12–14)

   סוגיות 12–14: מציאה בגל (ערימת אבנים) ובכותל, מציאה בבית שמשכירים לאחרים, ו"ראה סלע שנפלה" משניים או משלושה. בסוף: שלושת האיסורים של מי שנוטל אבידה כדי לגזול אותה.

9. מצא בחנות; אף השמלה; אשר תאבד (סוגיות 15–17)

   סוגיות 15–17: מציאה בחנות ולפני שולחני, מעות בפירות שקנה, והמשנה "אף השמלה" - מקור המצווה וההגדרה של אבידה שחייבים להכריז עליה. בסוף: מאיזה פסוק לומדים שאבידה שאין בה שווה פרוטה פטורה.

10. עיון: סימנים דאורייתא או דרבנן (סוגיות 18–19)

    האם סימנים הם ראיה מן התורה (דאורייתא) או רק תקנת חכמים (דרבנן)? זו אחת הסוגיות בעיון. נלמד את הנפקא מינה (החזרת גט), את הראיות והדחיות, את המסקנה של רבא, ואת הדינים כששניים נותנים סימנים.

11. עד מתי מכריז, אמר את האבידה, וטיפול באבידה (סוגיות 20–22)

    עד מתי חייב להכריז, ואיך? נלמד את המחלוקת "שכניו" או "שלש רגלים", את התקנות אחרי החורבן, את אבן הטוען, את המחלוקת "אבידתא" או "גלימא" מכריז, ואת דין הבהמה שעושה ואוכלת והכסף שבידי המוצא.

12. ספרים, כסות וכלים; פעמים שאתה מתעלם (סוגיות 23–25)

    מה מותר למוצא לעשות באבידה שבידו (ספרים, בגדים, כלים)? ומתי מותר "להתעלם" מאבידה: כהן בבית הקברות, הפסד של עצמו, וזקן שאין זה לפי כבודו. בסוף - לפנים משורת הדין: רבי ישמעאל ברבי יוסי, "והודעת להם", ו"לא חרבה ירושלים".

13. אי זו היא אבידה, שכר השבה, פריקה וטעינה (סוגיות 26–30)

    מהי אבידה? בהמה שרועה בדרך או רצה בין הכרמים, ואבידת קרקע. אחר כך: "השב תשיבם" אפילו מאה פעמים ושאר הכפילויות בתורה, שכר המשיב "כפועל בטל", מציאה ברפת, אב שאומר לבנו "היטמא", ופריקה וטעינה עם המחלוקת על צער בעלי חיים.

14. אבדתו ואבדת אביו ורבו (סוגיה 31)

    סוף פרק "אלו מציאות": מאיזה מרחק חייבים לעזור ("ריס"), ואבידה של מי קודמת - שלו, של אביו או של רבו. נלמד גם מי נחשב "רבו", את המעשה ברב חסדא ורב הונא, ואת היחס בין מקרא, משנה ותלמוד.

→ כלים ומבנה השאלוןפרק שלישי – המפקיד (לג ע״ב – מ ע״א, מב ע״א – מג ע״א) ←