שם המספר ואותיות השימוש (פרק חובה, לאורך כל השנה) עברית: הבנה, הבעה ולשון לכיתה י׳

בנושא הזה 3 שיעורים. כך הם מתחילים:

1. המספר המונה 1–19: זכר ונקבה, נפרד ונסמך, ניקוד מבחין

   המספר המונה מתאים במין לשם העצם שהוא מונה. מ-3 עד 10 ההתאמה "הפוכה": עם שם זכר המספר מסתיים ב-ה (שְׁלוֹשָׁה סְפָרִים), ועם שם נקבה - בלי ה (שָׁלוֹשׁ מַחְבָּרוֹת). לפני שם מיודע באה צורת הנסמך (שְׁלוֹשֶׁת הַסְּפָרִים, שְׁלוֹשׁ הַמַּחְבָּרוֹת).

2. מספרים גדולים, תאריכים, המספר הסודר והמספר הסתמי

   במספר מורכב ו׳ החיבור באה לפני החלק האחרון (מאתיים וחמישים; אלף תשע מאות ארבעים ושמונה). "מאה" היא נקבה (שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת) ו"אלף" זכר (שְׁלוֹשֶׁת אֲלָפִים). בתאריך, היום בא בזכר (בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בְּמַאי) והשנה בנקבה (שנת אלפיים עשרים ושש).

3. ניקוד ו׳, כ׳, ל׳, ב׳ לפני מספרים, וחזרה על הפרק

   ו׳, ב׳, כ׳, ל׳ ("וכל"ב") מנוקדות בדרך כלל בשווא: וְ, בְּ, כְּ, לְ. לפני האותיות ב, ו, מ, פ (בומ"ף) ו׳ החיבור נהגית וּ (שורוק). לפני אות בשווא: ו׳ נהגית וּ, וב׳/כ׳/ל׳ נהגות בחיריק (בִּ, כִּ, לִ).

→ הבנת הנקרא: מאמרים, עמדות ומידע חזותיהבעה בכתב: המאמר הטיעוני, התלקיט וההצגה בעל-פה ←