יאוש שלא מדעת (כא ע״ב) גמרא לכיתה ו׳ (ממלכתי-דתי)
בנושא הזה 4 שיעורים. כך הם מתחילים:
יאוש שלא מדעת: אביי ורבא (כא ע״ב)
המחלוקת המרכזית של הפרק: בעל אבדה שעוד לא יודע שהחפץ נפל - האם זה כבר נחשב יאוש? אביי אומר לא, רבא אומר כן.
הוכחות 1–2
הגמרא מנסה להוכיח מהמשנה שהלכה כרבא: בפירות ובמעות מפוזרים הבעלים לא יודע שנפלו, ובכל זאת הם של המוצא! לכל הוכחה יש תשובה.
הוכחות 3–4
עוד שתי הוכחות מהמשנה: עיגולי דבלה וככרות, ולשונות של ארגמן. הגמרא מתרצת: דברים כבדים או חשובים - הבעלים מרגיש מיד שאבדו.
הוכחה 5
ההוכחה החמישית היא מברייתא על מעות שנמצאו בבתי כנסיות ובמקום שהרבים מצויים, ואחריה שאלה על 'לקט' שבשדה. גם כאן הגמרא מיישבת לפי אביי.
שאלה לדוגמה
מה פירוש ״יאוש שלא מדעת״?
- הבעלים נתן סימן
- הבעלים עוד לא יודע שהחפץ נפל, וכשיידע - יתייאש
- הבעלים כבר יודע שהחפץ נפל, ואמר בפה שהוא מתייאש
- המוצא לא יודע מי הבעלים של החפץ, ולכן לא יכול להחזיר לו
לתשובה
הבעלים עוד לא יודע שהחפץ נפל, וכשיידע - יתייאש - ״שלא מדעת״ = בלי ידיעה. הבעלים עוד לא יודע על האבדה.
→ מבוא והמשנה (בבא מציעא כא ע״א; כד ע״ב)סימנים (כג ע״ב – כד ע״א) ←
לומדים את כל זה במרחב הלמידה, בחינם
שיעורים מונפשים ותרגול לפי תוכנית משרד החינוך. הילד עושה משהו בכל מסך ומקבל הסבר על כל טעות, וההורה מקבל דוח שבועי. ממלכתי וממלכתי-דתי.