קדושת האדם (ויקרא יח–יט) תנ״ך לכיתה ט׳ (ממלכתי-דתי)

בנושא הזה 6 שיעורים. כך הם מתחילים:

1. "את משפטי תעשו"; "קדשים תהיו"

   פרק יח מצווה לא ללכת בחוקות מצרים וכנען, ולשמור את משפטי ה׳ וחוקותיו. רש״י מסביר את ההבדל: משפטים הם מצוות שהשכל מבין, וחוקים הם גזרת המלך. פרק יט פותח ב"קדשים תהיו", ורש״י מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל; הרמב״ן מוסיף שאפשר להיות "נבל ברשות התורה".

2. מורא הורים, שבת ומתנות עניים

   "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו": רש״י מסביר שאם הורה מצווה לחלל שבת - אין לשמוע לו, כי גם ההורה חייב בכבוד ה׳; ומגדיר מהו מורא ומהו כבוד. בפסוקים ט–י - ארבע מתנות עניים: פאה, לקט, עוללות ופרט. ובפסוקים יא–יג - מצוות של יושר.

3. לפני עיוור, רכילות ודם רעך

   "ולפני עור לא תתן מכשל" - לפי רש״י, לא לתת עצה רעה למי ש"עיוור בדבר". ולמה נאמר "ויראת מאלקיך"? כי רק ה׳ יודע מה הייתה הכוונה. "לא תלך רכיל" - רש״י מסביר את המילה מלשון רוכל שהולך מבית לבית. ו"לא תעמד על דם רעך" - חובה להציל.

4. לא תקום ולא תטור; ואהבת לרעך

   "לא תקם ולא תטר את בני עמך ואהבת לרעך כמוך". רש״י מבחין בעזרת דוגמת המגל והקרדום בין נקימה - לסרב לעזור כי חברך סירב לך - לבין נטירה - לעזור, אבל להזכיר לו שהוא לא עזר לך. ועל "ואהבת לרעך כמוך" אמר רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה".

5. כלאיים, ערלה ומנהגי הגויים

   פסוקים יט–לא מכילים מצוות מסוגים שונים: כלאיים ושעטנז, ערלה ונטע רבעי, איסורים על חיקוי מנהגי עבודה זרה (הקפת פאת הראש וקעקוע), מורא מקדש - ובימינו היחס לבית הכנסת, ואיסור הפנייה לאוב ולידעוני.

6. "מפני שיבה תקום", גר ומידות

   "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן" - רש״י: זקן הוא מי שקנה חכמה, והידור הוא לא לשבת במקומו ולא לסתור את דבריו. "לא תונו" את הגר - אונאת דברים. ו"לא תעשו עול במשפט" - רש״י: המודד נקרא דיין, ומי שמשקר במידה מקלקל את הדין. סיכום יחידת קדושת האדם.

→ מלכות דוד בראשיתה (שמואל ב ה–י)דוד ובת שבע ותוצאותיו (שמואל ב יא–יד) ←