השראת השכינה, כשרות ויום הכיפורים (ויקרא ח–יא, טז) תנ״ך לכיתה ט׳ (ממלכתי-דתי)

בנושא הזה 4 שיעורים. כך הם מתחילים:

1. ימי המילואים והיום השמיני

   בשבעת ימי המילואים משה מקדש את אהרן ובניו ומשמש בעצמו ככוהן, והכול נעשה "כאשר צוה ה׳ את משה". ביום השמיני אהרן מתחיל לעבוד, ובסופו יוצאת אש מלפני ה׳ ואוכלת את הקרבנות. רש״י מסביר שהעגל של אהרן בא לכפר על חטא העגל, ושאהרן הצטער כשהשכינה לא ירדה מיד.

2. חטא נדב ואביהוא

   דווקא ביום השמחה, נדב ואביהוא בני אהרן מקריבים "אש זרה אשר לא צוה אתם", ואש מלפני ה׳ אוכלת אותם. אהרן שותק. רש״י מביא שני הסברים לחטאם: לפי רבי אליעזר הורו הלכה בפני משה; לפי רבי ישמעאל נכנסו שתויי יין - ולכן מיד אחר כך ניתן האיסור על כוהן להיכנס למקדש שתוי.

3. מאכלות אסורים

   פרק יא מונה את סימני הכשרות: בבהמה ובחיה - מפריסה פרסה, שוסעת שסע ומעלה גרה; בדגים - סנפיר וקשקשת; בעופות - רשימה של עופות טמאים; ובשרץ העוף - ארבעה מיני חגבים מותרים. רש״י מסביר מה דין דג שמשיר את קשקשיו כשהוא יוצא מהמים.

4. יום הכיפורים: עבודת הכהן הגדול

   פרק טז מתאר את עבודת הכוהן הגדול ביום הכיפורים: הוא נכנס לקודש הקודשים רק פעם בשנה, בבגדי לבן, מקטיר קטורת, מזה מדם הפר והשעיר, ומשלח את השעיר לעזאזל אחרי וידוי על חטאי ישראל. בסוף הפרק - מצוות היום לדורות: "בעשור לחדש תענו את נפשתיכם".

→ סופו של בית שאול (שמואל ב א–ד)מלכות דוד בראשיתה (שמואל ב ה–י) ←