פרקי הקרבנות (ויקרא א–ז) תנ״ך לכיתה ט׳ (ממלכתי-דתי)

בנושא הזה 5 שיעורים. כך הם מתחילים:

1. מבוא לויקרא; קרבן עולה

   חומש ויקרא ממשיך ישירות את סוף ספר שמות: המשכן הוקם, הענן כיסה אותו, וה׳ קורא למשה מאוהל מועד ומלמד אותו את דיני הקרבנות. הקרבן הראשון הוא העולה - קרבן נדבה שכולו עולה על המזבח. נלמד את שלבי ההקרבה: הבאה, סמיכה, שחיטה, עבודת הדם והקטרה.

2. המנחה: "ונפש כי תקריב"

   המנחה היא קרבן מן הצומח: סולת, שמן ולבונה. הכוהן קומץ מלוא קומצו ומקטיר אותו, והשאר נאכל לכוהנים. רש״י מסביר למה דווקא במנחה נאמר "נפש" - כי העני הוא שמביא אותה. נלמד את שלושת שלבי הבנת פרשנות, ואת הטעם לאיסור חמץ ודבש ולחובת המלח.

3. שלמים: "שלום למזבח ולכהנים ולבעלים"

   השלמים הם קרבן שמתחלק בין המזבח, הכוהנים והבעלים - ולכן, כפי שמביא רש״י, "יש בהם שלום". מביאים שלמים כתודה לה׳ או מתוך רצון לאכול בשר בקדושה. שלמי תודה נאכלים יום ולילה בלבד, ושלמי נדר ונדבה - שני ימים.

4. חטאת: אחריות ושגגה

   קרבן חטאת בא על חטא בשוגג. רש״י מסביר שחטאת באה רק על עבירה שבמזיד יש בה לאו וכרת. ארבעה מביאי חטאת: כוהן משיח, עדת ישראל (רש״י: הסנהדרין), נשיא ויחיד. רש״י על "אשר נשיא יחטא" דורש: אשרי הדור שהנשיא שלו מודה בשגגתו.

5. אשם וחזרה על הקרבנות

   קרבן אשם בא בשלושה מקרים: מעילה בהקדש, ספק עבירה (אשם תלוי), וגזל או כפירה בממון של חבר (אשם גזלות). במעילות ובגזלות חובה להחזיר את מה שנלקח ולהוסיף חומש. בסוף השיעור - טבלת סיכום של חמשת הקרבנות.

סופו של בית שאול (שמואל ב א–ד) ←